ניצן ביטון עבודת שורשים 2006

אמא של אמא – נינה רודין (חפץ)

 

נינה נולדה בשנת 1935 בירושלים.

שמה הוא שם מקורי עברי : בת של נכד/ה כי כשנולדה עדיין חיו שתי הסבתות רבתות שלה .

מקום מגורי המשפחה היה במושבה חדרה שבה גרנו עד לפני 10 שנים.

משפחת אמה יוכבד לפידות (חפץ) הגיעה לחדרה ב 1923 אחרי טלטולים קשים מרוסיה דרך מצרים. הגיעו חמש נשים כי כל הגברים במשפחה מתו או נהרגו במהפכה הרוסית , פרט לדוד אחד שנשלח כחלוץ לחדרה, עוד לפני המלחמה,לקנות בית ושדה שיהיה למשפחה מקום מגורים ופרנסה.

משפחת אביה חיים חפץ הייתה משפחה שורשית ספרדית מירושלים דור רביעי בארץ שהגיעו הנה ב – 1820 הם גרו בירושלים בעיר העתיקה ואח"כ החדשה.

הוריה נפגשו בירושלים כשיוכבד נסעה ללמוד בביה"ס לאחיות "הדסה" בירושלים ושם פגשה את חיים. כשהציגה אותו לפני משפחתה בחדרה הוא הוקסם מאווירת המושבה ומהפרדסים , מהאווירה השונה כל כך מירושלים. בזמן ההוא נישואים בין עדות לא היו נפוצים. לסבא של נינה  אברהם חפץ, היה קשה לקבל את יוכבד כי היא לא נחשבה למיוחסת, לפי התפישה של הספרדים (ס"ט  ספרדים טהורים)  יקירי ירושלים.נינה לא יודעת מה חשבה אמה של אמה בחדרה על חיים, פשוט, מעולם לא שאלה אותה.

חיים עבד בבנק "אנגלו פלשתינה" וכשפתחו סניף בחדרה ב – 1934 עבר הזוג הצעיר לגור בחדרה.

כשנינה הייתה צריכה להיוולד רצתה יוכבד ללדת אותה ב:"הדסה" כי שם היו לה חברות וידידים רופאים לכן לאחר שבועיים מהלידה ה
ביאו אותה לחדרה ברכבת (היום תחנת מזרח העזובה). חדרה של אותם ימים הייתה מושבה מקסימה , חלק מהרחובות לא היו סלולים והמשפחה הצעירה שכרה בית לא רחוק מהגורן של חדרה , שם עדיין נעשו עבודות חקלאית כמו בימי קדם. סבא חיים אהב מאוד צמחים למרות שהיה ירושלמי ועשה גן ירק ופרחים לתפארת בבית השכור.

 

הם נהגו לנסוע לשפת הים בחדרה באוטובוס עמוס בילדים והורים כי האמינו שהרחצה בים מחסנת בפני מחלות. פעמים רבות חיים היה מרכיב את נינה באופניים.

כשנינה הייתה בת שש נולד אחיה אלי (ע"ש אליהו אבא של יוכבד שנרצח במהפכה הרוסית). נינה למדה בביה"ס העממי ע"ש אחד העם שבו למדה גם אמא שלה לפני כן , בינתיים המשפחה נאלצה לעזוב את הבית הקטן והנחמד והחליטו לבנות לעצמם בית פרטי.

עד שהבית ייבנה, נאלצו לגור אצל סבתא של נינה וגם סבתא רבה בפרדס שבו גר גם הדוד החלוץ עם משפחתו הגדולה היה לו משק חי גדול הוא היה גם כורן ועבודת הטיפול בכוורות נעשתה בחצר בעזרת הילדים.

הזכרונות של נינה מהחצר הציורית הזאת הם מקסימים אבל היום במבט לאחור היא רואה את החיים שם מאוד קשים למשפחה.

לא היו שירותים בבית לא מקלחת. בחורף היה צריך לצאת החוצה למטבח שהיה מין צריף עלוב ולהתרחץ בתוך "פיילה" (קערת פח לכביסה) , בישול על פרימוסים ופתיליות , בלי מקרר.

היא הייתה ילדה צעירה מידי לחוות את שלבי טרום המדינה אבל היא זוכרת היטב שאבא שלה  היה נעדר לילות שלמים בגלל פעילותו ב"הגנה" ושחדרה הייתה מלאה מחנות צבא בריטי בתקופת מלחמת העולם השנייה.

היא זוכרת היטב את ליל ההצבעה באו"ם ב  29 לנובמבר 1947 כשכל המשפחה האזינה לשידור ההצבעה ברדיו בהתרגשות עצומה.

בדיוק ביום הכרזת המדינה (15 למאי 1948) המשפחה עברה לביתה החדש ברחוב העלייה השנייה בחדרה שם גרתי עם הורי 9 שנים.

למשפחה היה דונם אדמה וחיים שאהב חקלאות הקים משק לתפארת : עצי פרי , ירקות , עופות , יונים ועזים לחלב ולבשר.

זאת הייתה תקופת הצנע בארץ , הייתה עליה גדולה והמון מעברות ומחנות עולים רבים גם בחדרה. הייתה הקצבת מזון לאוכלוסייה ע"פ קריטריונים של הממשלה וחסרו מוצרי יסוד.

חיים ויוכבד לא הסכימו לקנות ב"שוק השחור" ולכן הם עשו את המשק החקלאי.

באותו זמן התנהלה מלחמת השחרור וירושלים הייתה במצור , היה נתק עם המשפחה הגדולה של סבא חיים. וגם לא היה להם מה לאכול. לכן הם שלחו מפירות המשק שלהם חבילות מזון למשפחה שלא כולן הגיעו בשל ההתקפות על שיירות הרכב.

בשנת 1950 היה שיטפון גדול במעברה בחדרה ("אגרו בנק") והאוהלים הוצפו ונהרסו והיה צריך לפנות את הילדים הקטנים. אנשי חדרה לקחו ילדים לבתיהם.

יוכבד הביאה שני ילדים קטנים ומוזנחים שחלקו עם אלי ונינה את חדרם משך חצי שנה.

נינה המשיכה את לימודיה בביה"ס התיכון בחדרה שהיה אז בבית משפחת ראשונים ברח' הרצל. נינה הייתה עסוקה מאוד – היא הייתה מדריכה בצופים , ציירה בחוג ציור , ניגנה בקלרינט , קראה המון ספרים , הם יצאו להמון מסעות עם תנועת הנוער.

במסגרת "הצופים" יצאו להרבה מחנות עבודה בקיבוצים (זה היה מאוד מקובל אז) לעזור כלכלית במשק. זאת הייתה תקופת הצנע בארץ , ולכן גם התנאים וגם האוכל במחנות היו מאוד מצומצמים.

אחרי שגמרה את התיכון , למדה בסמינר למורים "בית הכרם" בירושלים שנחשב למאוד יוקרתי. אחרי סיום הלימודים בסמינר נינה התגייסה לצבא (1955) בגיל 20.

במסגרת הצבא עשתה קורס קצינות והייתה קצינת תרבות ואחראית על להקת פיקוד צפון.

 

 

 

בינואר 1957 התחתנה עם צבי שהיה בסוף לימודי המשפטים.

נינה התחילה לעבוד כמורה מחליפה בבי"ס "אחד-העם" בחדרה ובשנה שלאחריה לא הייתה עבודה בביה"ס ונאלצה  לעבוד בבי"ס "נילי" בזיכרון יעקב.

זאת הייתה שנת עבודה מקסימה ,האנשים היו ידידותיים , נינה נהגה לרדת ברגל לאורך הוואדי הפורח לתחנת האוטובוס על כביש מס' 4.

נינה חינכה תלמידים בבי"ס "אחד-העם" בחדרה (בימים ההם למדו שמונה כיתות מ-א עד– ח), קשה להאמין אבל היו לה 52 תלמידים בכתה! בסיום כיתה ח' היה לה ברור שהיא רוצה ללמד ילדים גדולים יותר ושתלך ללמוד באוניברסיטה.

היא למדה באוניברסיטת תל-אביב ספרות ותנ"ך ובשנת 1968 עם הסיום (היו לה כבר 2 ילדים נעמה אמי וגיא דודי) היא התחילה לעבוד בבי"ס תיכון חדרה ובמקביל לעבודה גם למדה תולדות האומנות באוניברסיטת תל-אביב.

בתיכון נינה הייתה מחנכת לכיתות יא' – יב' , ולימדה תנ"ך וספרות.

נינה פיתחה נושא שקראה לו "מגע בין מקצועות" שמשלב אמנות עם מקצועות לימוד אחרים (למשל: תנ"ך , ספרות , היסטוריה , אנגלית , כימיה ומוסיקה).

ביה"ס היה מתקדם בעניין הזה מפני שבכל שיעור נכחו שני מורים (המורה המקצועי ונינה) במסגרת זו משה ונעמה (אבא ואמא שלי) זכו להנות מהשיעורים שלה.

נינה נהגה לקחת כיתות שלמות למוזיאונים לאומנות בתל-אביב , לבית התפוצות בנושא אומנות בתי כנסת ועוד...

מגיל צעיר מאוד נינה ציירה בחוגי ציור כי היה לה כישרון.

בחדרה היה חוג לצעירים ומבוגרים שבו גם אמה השתתפה, נינה השתתפה בו בגיל 13.

המורה היה יעקב וקסלר, נינה השתתפה בתערוכות של התלמידים ובשנת 1959 נסעה לתל-אביב יום בשבוע כדי ללמוד אצלו בסטודיו.

בשנת 1979 עשתה נינה תערוכת יחיד בבית של חברה שלה מאירה ברחובות ובפתיחה אלי אחיה ניגן עם חברים.

נינה הגיעה לנושא המוזיאון דרך החינוך בעקבות מלחמת ששת הימים.

היו ויכוחים בכתות שלימדה על זכותנו על הארץ והיא חשבה שצריך לעשות משהו יותר יסודי מאשר להתווכח ובעיקר לקשור את הצעירים למקום הולדתם.

היא חשבה שהנוער לא היה בטוח בזהותו ובבעלותו על ארצו , נינה חשבה שהיא צריכה להתחיל זאת מהנקודה הקרובה ביותר , מחדרה. ולכן כשב-1978 התארגנה בחדרה קבוצת אנשים שרצתה להקים מוזיאון לתולדות חדרה , נינה וצבי היו ביניהם , לנינה הייתה חשובה הנקודה החינוכית.

היו הרבה דיבורים ומעט מאוד מעשים , הם הצליחו להשיג מהעירייה רשות להיכנס לשרידי "החאן" ההיסטורי של חדרה. צבי רשם אגודה למען מוזיאון חדרה ונינה נהייתה מזכירה. נינה מעריכה במיוחד את העשייה הזאת כדבר ראשוני , לא היה ממי ללמוד וכל דבר היה צריך לעשות לבד בעזרת אנשים שהתנדבו ולא היה להם ניסיון במקצוע.

בשנת 1984 נינה קיבלה מינוי כמנהלת המוזיאון (מזה כבר 22 שנה).

שנה אחרי זה נפתח קורס לימודי תעודה במוזיאולוגיה באוניברסיטת תל אביב ונינה למדה בו בהצלחה רבה.

נינה רצתה לעשות תואר אקדמי במקצוע אבל בארץ לא קיים ולכן היא למדה באוניברסיטת "לסטר" באנגליה וסיימה תואר גבוה בשנת 2000.

לטקס הסיום אני נסעתי עם אמא וגיא לראות את נינה מקבלת את התואר.

נינה מלמדת נושא זה כבר 15 שנה בחוג לימודי תעודה במוזיאולוגיה באוניברסיטת חיפה ומרצה בכנסים.
בגלל הניסיון הרב שצברה בנושא מוזיאונים יישוביים באו ללמוד ממנה עד היום 65 קבוצות של אנשים שרוצים להקים מוזיאונים ברחבי הארץ.

כיום היא ממשיכה לעבוד במוזיאון שזה מפעל חייה.